טראומה סיכום טוב.pdf

‫‪Sabiston 19–Management of Acute Trauma-chapter 18‬‬

‫בגלל הריבוי השאלות מנושא זה היה נראה לי שכדאי לקרוא הפרק מהספר המעודכן‪ .‬ברוב החלקים דילגתי על‬ ‫פירוט של מהלך הניתוחים הכירורוגיים‪.‬‬ ‫תהנו‪‬‬

‫טיפול טרום בית חולים (טטב"ח)‪:‬‬ ‫לאחר פציעה המטרה העיקרית היא להעביר את הפצוע בהקדם האפשרי לבית החולים‪.‬‬ ‫טטב"ח מבוסס על ארבע עקרונות‪:‬‬ ‫‪ .8‬הערכת הסיטואציה‬ ‫‪ .2‬הערכה ראשונית של מצבו של הפצוע‪-‬‬ ‫‪ -AIRWAY -A‬פתיחת נתיב אוויר תוך כדי שמירה על תזוזה מינמלית של הצוואר על קיבוע עם צווארון וקיבוע‬ ‫עמ"ש עם קרש גב‪ .‬בחולים עם מצב הכרה מעורפל הגולד סטנדרט הוא עדין אינטובציה למרות שאף מחקר לא‬ ‫הצליח להראות יתרון לאינטובציה על פני ‪ airway‬עם אמבו (בתנאי טטב"ח)‪.‬‬ ‫‪ -BREATHING -B‬הנשמה לפי הצורך‬ ‫‪ -CIRCULATION-C‬טיפול מהיר בכל דימום חיצוני (בין היתר ניתן להשתמש בחסם עורקים) והתחלת הזלפת נוזלים‬ ‫בהתאם לצורך לפי שיקול הדעת במקום‪ .‬מתן נוזלים ביתר עלול להחמיר את הדימום‪.‬‬ ‫‪ .3‬התערבות קריטית (כפי שפורט לעיל) והחלטה על המקום שאליו יועבר הפצוע‪-‬‬ ‫ה‪CDC -‬וה‪ COT -‬ניסחו אלגוריתם (‪-81-8‬עמוד הבא) שמסייעת לצוות הרפואי במקום להחליט האם יש לפנות את‬ ‫את המטופל דבר ראשון ובהקדם למרכז טראומה‪ .‬העיקרון הבסיסי הוא שכל ישר‪ -‬חולה שמציג תמונה קלינית‬ ‫חמורה (כמו ל"ד סיסטולי מתחת ל‪ ,80>GCS ,04-‬שיתוק וכדומה) צריך להיות מועבר למרכז הטראומה ואלו‬ ‫שיחסית קלים‪-‬יש לשקול העברה למרכז טראומה‪ .‬השאיפה היא העברת הפצוע מזירת הטראומה תוך פחות מ‪84-‬‬ ‫דקות‪.‬‬ ‫‪ .0‬העברת הפצוע‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫הערכה ראשונית וניהול המקרה בבית החולים‪:‬‬ ‫‪ 3‬העקרונות של ה‪:ATLS-‬‬ ‫‪ .8‬טיפול ראשון במה שהורג ראשון‪.‬‬ ‫‪ .2‬חוסר אבחנה ודאית אינו מעכב תחילתו של טיפול‪.‬‬ ‫‪ .3‬אין צורך באנמנזה מפורטת לצורך הערכת החולה‪.‬‬ ‫סקר ראשוני‪:‬‬ ‫‪:AIRWAY‬‬ ‫הערכה ראשונית נעשית ע"י ניסיון לדבר עם החולה‪ .‬חולה שאינו משיב מרמז על מצב הכרה ירוד או על חסימה‬ ‫של ה‪ . AIRWAY-‬רמזים נוספים לבעיה בנתיב אוויר‪ :‬טראומה של הפנים‪ ,‬נשימה רועשת‪ ,‬חולה באגיטציה‪ .‬חשוב‬ ‫להעריך את המצב תוך מס' שניות ובהתאם לצורך לפעול מהר‪.‬כמו כן בשלב זה יש להגן על עמ"ש‪ .‬כל פצוע‬ ‫טראומה מוגדר כסובל מפגיעה בעמש"צ עד שלא מבוצעת הערכה מדוקדקת לשלילת פגיעה ויש להשתמש‬ ‫בצווארון וטכניקות גלגול לשמירה על העמש"צ‪ .‬להגנה על עמוד השדרה ניתן להשתמש בקרש גב בעת שינוע‬ ‫החולה (חשוב להוריד את החולה בהקדם מהקרש בעת הגעה ל‪ ED -‬כדי למנוע פצעי לחץ)‪.‬‬ ‫טיפול הבחירה בשלב זה הינו אינטובציה‪ .‬ניתן להיעזר במשתקי שרירים לצורך הקלה על האינטובציה‪ .‬לאחר‬ ‫האינטובציה צריך לוודא מיקום הטובוס ע"י האזנה לבטן וריאות‪ ,‬בדיקת פליטת ‪ CO2‬וצילום חזה‪ .‬חשוב לשמור על‬ ‫מינמום תזוזה של הצוואר בעת ביצוע האינטובציה‪ .‬לצורך הקלה באינטובציה ניתן להשתמש ב‪elastic bougie-‬‬ ‫(פולימר אלסטי שנכנס לטובוס בעת ביצוע אינטובציה ומהווה כמוביל נוח ויציב)‪ .‬במידה והאיטובציה אינו צולחת‬ ‫ניתן לפעמים השתמש באמצעים אחרים כמו ה‪.)larynageal mask(LMA -‬‬ ‫במידה והאינטובציה אינה צולחת וניסיונות חימצון החולה בעזרת אמבו ואמצעים אחרים כושלים יש ללכת לנתיב‬ ‫אוויר כירורגי‪( cricoidthyroidotomy -‬חיתוך טרנסברסלי של ה‪ cricothyroid membrane-‬והחדרת טובוס דרכו)‬ ‫תמונה ‪ .81-0‬במקרים של חשד לפגיעה בלרקינקס יש מקום לשקול לבצע טרכאוסטומיה‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫‪:BREATHING‬‬ ‫הערכה נעשית ע"י התבוננות בתנועות בית החזה‪ ,‬סטורציה‪ ,‬האזנה לקולות נשימה‪ .‬מאמץ נשימתי מופחת או‬ ‫דיספניאה אינדקיטיביים לצורך בנתיב אוויר והנשמה‪ .‬יש לשלול ‪ tension pneumothorax‬עפ"י בדיקה פיזיקלית‬ ‫בלבד ללא צורך בצילום‪ -‬הסטת קנה‪ ,‬קולות נשימה מופחתים בצד אחד‪ ,‬ירידה בתפקוד קרדיופולמונרי‪ .‬במקרה‬ ‫זה יש לשחרר את לחץ האוויר בהקדם ע"י מחט בקוטר גדול או נקז‪ Massive hemothorax .‬גם מצריך נקז חזה‪.‬‬ ‫‪ pulmonary contusion‬מצריך הנשמה מכנית עם ‪PEEP‬גבוה מאוד‪.‬‬ ‫‪:CIRCULATION‬‬ ‫המטרה בשלב זה היא להעריך האם החולה בשוק לפי הסימנים הבאים‪ :‬אגיטציה‪ ,‬בלבול‪ ,‬טכיקרדיה‪ ,‬טכיפניאה‪,‬‬ ‫דיאפורזיס‪ ,‬גפיים קרות‪ ,‬דפקים פריפריים חלשים‪PULSE PRESSURE ,‬נמוך‪ ,‬שתן מועט‪ ,‬ל"ד נמוך‪ .‬חשוב לזכור‬ ‫שירידת ל"ד הינה סימן מאוחר לירידת ל"ד‪ .‬הגורם השכיח לשוק הינו דימום מאסיבי‪ ,‬אך גורמים נוספים בפצוע‬ ‫יכולים להיות פגיעה נוירולוגית ספינלית‪ ,‬פגיעה קרדיאלית ואף ספסיס‪.‬‬ ‫הטיפול מתחיל בהזלפת ‪ 8-2‬ליטרים של קריסטלואידים חמים בשני קטטרים ורידיים‪ .‬חשוב לזהות בהקדם את‬ ‫מקור הדימום לפי האיזורים השכיחים לדימום‪:‬‬ ‫בית חזה‪ -‬צילום חזה‪ ,‬אגן‪ -‬צילום‪ ,‬בטן‪ FAST-‬או ‪ ,)diagnostic peritoneal lavage(DPL‬עצמות ארוכות ודימום‬ ‫חיצוני יראו לעין‪.‬‬ ‫‪ -focused abdominal sonography in trauma-FAST‬בודק נוכחות נוזל (לרוב דם) בחלל מסביב לכבד‪ ,‬טחול‪ ,‬באגן‬ ‫ובפריקרד‪.‬‬ ‫לאחר מתן הנוזלים הראשוני יש לעשות הערכה מחודשת לסימני שוק‪ .‬במידה והחולה התייצב יש להמשיך הזלפת‬ ‫נוזלים לפי ‪ maintenance‬בלבד כדי לא למסך הופעה של שוק‪ .‬במידה ולמרות הנוזלים החולה לא מתייצב יש‬ ‫לפעול בהקדם לעצירת הדימומים‪ :‬בטן‪ -‬לפרוטומיה‪ ,‬חזה‪ -‬נקז חזה ובמידת הצורך פתיחת חזה‪ ,‬אגן‪ -‬קשירה‬ ‫ראשונית ואנגיוגרפיה עם אמבוליזציה של הכלים המדממים‪ ,‬שבר‪-‬קיבוע ועצירת דימומים חיצוניים‪ .‬לא לשכוח‬ ‫שלרוב החולים צריך לתת גם דם‪.‬‬ ‫‪:DISABILITY AND EXPOSURE‬‬ ‫חישוב מהיר של ה‪( GCS -‬טבלה ‪ ,)81-2‬חשוב להתרשם מתנועת גפיים לצורך הערכה נזק ספינאלי‪ .‬בשלב זה‬ ‫חושפים את הפצוע לחיפוש פגיעות נוספות‪ .‬לא לשכוח לכסות את הפצוע‪ ,‬לנטר את טמפ' גופו‪ ,‬להקפיד לחמם את‬ ‫החדר ולתת רק נוזלים חמים‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫*במחקרים שבדקו באיזה מצבים יש הצדקה לעשות ‪ thoracotomy‬נמצא שיש לעשות את הפעולה רק במקרים‬ ‫של פציעה חודרת לבית החזה (יעיל יותר בפציעות דקירה מאשר בירי)‪.‬‬ ‫סקר שניוני‪:‬‬ ‫לרוב מתבצע בחולה שהתייצב לאחר הסבב הראשוני‪ .‬במסגרתו עושים פעולות כמו‪ :‬בדיקה רקטלית עם כפפה‬ ‫נקיה להערכת פרוסטטה ודימום ‪ ,GI‬סקירה של הגו לחיפוש אחרי סימנים כמו חגורה‪ ,‬חיופש אחרי איזורים עם‬ ‫רגישות מקומית‪ ,‬הערכה מדוקדקת של דפקים פריפריים והשוואה בינהם‪ ,‬הערכת מצב הגב וחוט השדרה ובשלב‬ ‫זה נסיר את קרש הגב‪ .‬חיפוש מדוקדק אחר פציעות חודרניות באיזורים כמו בית השחי‪ ,‬קרקפת וכו‪.‬‬ ‫פציעות סצפיפיות‪:‬‬ ‫‪:DAMAGE CONTROL‬‬ ‫ההנחה המקובלת היום שהיא שהדבר החשוב ביותר בפצוע מדמם הוא להפסיק בהקדם את הדימום ולא ללכת‬ ‫ישר לניתוח לצורך טיפול דנפטיבי שעלול לקחת יותר זמן ולעלות באובדן דם רב יותר וכתוצאה מכך למוות מוגבר‬ ‫בגלל הטריאדה הקטלנית‪ :‬היפותרמיה‪ ,‬קואגולופתיה וחמצ מטבולית‪ .‬מפה מגיע המונח ‪ .damage control‬הדבר‬ ‫לרוב נעשה ע"י ‪ packing‬מאסיבי של חלל הבטן והחזה (לפי האיזור המדמם)‪ ,‬כריתה של איברים חלולים לפי‬ ‫הצורך‪ .‬טיפול תמיכתי אגריסיבי בנוזלים ומוצרי דם‪ ,‬חימום ולאחר מניעת המרכיבים בטריאדה וייצוב זמני של‬ ‫החולה הולכים לניתוח לתיקון דפנטיבי‪ .‬מגמה נוספת שהפכה להיות מקובלת בשנים האחרונות היא התחלה של‬ ‫מתן אגריסיבי ושווה של דם‪ ,‬פלזמה‪ ,CPP ,‬טסיות כבר בתחילת החייאת הנוזלים‪.‬‬ ‫פציעות מוח‪:‬‬ ‫נפילות הינן הסיבה השכיחה ביותר לפציעות ראש‪ .‬שכיחה ביותר באנשים משני קצוות הגיל‪ .‬כ‪ 24%-‬מהאנשים‬ ‫המתאשפזים בגלל פגיעת מוח מתים‪.‬‬ ‫ישנם מספר מנגוני פגיעה בטראומה לראש‪ :‬ספיגה ישירה של אנרגיה רבה במוח‪ ,‬נזק בגלל תזוזה של המוח בתוך‬ ‫הגולגולת הקשיחה‪ ,‬לחץ ומחיצה של איזורים שונים במוח פגיעה בכלי דם‪ ,‬ונזק משני בגלל בצקת מוחית‬ ‫שנמגרמת מהטראומה הראשונית ומהדימום‪ ,‬חשוב להבין שבהתחלה בעלית נפח קטנה של נפח אינטרהקרניאלי‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫(בגלל בצקת‪ ,‬דימום)יש עליה קטנה ב‪ ICP‬אך במעבר סף מסויים הלחץ עולה בצורה משמעותית בכל עליה קטנה‬ ‫בנפח ותורם לזנק המוחי השניוני‪.‬‬ ‫דימופ אפידורלי לרוב נגרם בגלל טראומה לטרלית ופגיעה ב‪ .middle meningeal artery-‬בדימום זה יכול להיות‬ ‫איבוד הכרה זמני‪ ,‬חשוב לזהות ולטפל מהר בדימום‪ ,‬לרוב דימום זה אינו מלווה בפגיעה פרניכמטית קשה‪ .‬דימום‬ ‫סאב דוראלי לרוב אינו משמעותי אך לרוב מלווה בפגיעה אקסונלית שיכולה להיות קשה‪ .‬דימום סאבארכנואידלי‬ ‫בפני עצמו לרוב חסר משמעות מעבר לכך שמרמז על פגיעה מוחית נוספת שצריך לחפש‪diffuse axonal injury .‬‬ ‫מתאר פציעה שבעקבותיה יש תלישה של האקסונים מהנוירונים‪,‬לפעמים ניתן למצוא רמז לכך בהדמיה כמו אובדן‬ ‫ההבדל בין החומר הלבן לאפור אך במקרים אחרים לא ניתן להעריך זאת ע"י הדמיה ורק הקליניקה כעבור זמן מה‬ ‫תראה מה חומרת הפציעה‪.‬‬ ‫טיפול מיידי‪:‬‬ ‫מתרכז בעיקר במניעת נזק מוחי שניוני היות והנזק הראשוני כבר נגרם‪ .‬מתבסס על ‪ ABC‬בדגש על שמירה על‬ ‫פרופזיה וחמצון תקינים של המוח‪ .‬יש לבדוק ‪ GCS‬מספר פעמים להערכה מתמדת של מצב הכרה‪ .‬במקרה שידוע‬ ‫שהפתוע מקבל טיפול אנטיטרובמובי יש לתת נוגדי הטיפול‪ .‬השאיפה היא להעביר את החולה בהקדם למרכז‬ ‫רפואי עם מחלקה נויורוכירורגית‪.‬‬ ‫הערכה‪:‬‬ ‫מתחיל עם ‪ GCS‬בדגש על הרכיב המוטורי‪ .‬הערכה של האישונים להערכת תפקוד עצבים קרניאליים‪ .‬מומלץ‬ ‫לעשות כל אלו לפני מתן משתקי שרירים בעת האינטובציה‪ .‬לאחר פתיחת אוויר נתיב וטיפול בשוק יש לשאוף‬ ‫לבצע ‪ CT‬ללא חומר ניגוד בהקדם בחשד לפגיעת מוח‪.‬בעיקר מחפשים האם יש דימום מאסיבי או בצקת‬ ‫משמעותית‪.‬‬ ‫טיפול‪:‬‬ ‫ממצאים ב‪ CT-‬שיכוונו לביצוע ‪( craniotomy‬ניתוח שבו עושים פתח בגולגלת לצורך ביצוע הניתוח בלבד לדוג'‬ ‫להשתלט על דימום איטרהקרניאלי) בהקדם הינם‪ :‬דימום סאבדורלי‪ ,‬דימום אפידורלי‪ .‬לעיתים לאחר ניקוז הדימום‬ ‫(במיוחד במקרה סאבדורלי) יכולה להתפתח בצקת‪ .‬במקרה של בצקת שלא משתפרת עם טיפול לא ניתוחי יש‬ ‫צורך ב ‪( carniectomy‬ניתוח שבו פותחים את הגולגלת ומשאירים אותה פתוחה לצורך שחרור לחץ תוך גולגלתי)‪.‬‬ ‫חשוב מאוד לנטר בצמידות (‪ )ICU‬את מצבם של חולים עם דימום מוחי‪ .‬בנוסף למדדים החיוניים צריך לנטר את ה‪-‬‬ ‫‪ ICP‬וה‪ .)cerebral perfusion pressure(CPP -‬טיפול אגרסיבי מדי בשימוש ה‪ CPP -‬בתחומי הנורמה עלול להזיק‪.‬‬ ‫טיפול ב‪ ICP -‬יכול להיות ע"י ‪ ventriculostomy‬שיכול למדוד ‪ICP‬וגם לנקז ‪ ,CSF‬הרמת ראש המיטה‪,‬‬ ‫היפרוונטילציה קלה (‪ CO2‬מטרה ‪ ,)34-33‬סדציה מינמלית‪,‬שימוש בחומרים היפראוסמולריים כמו מניטול וסליין‬ ‫היפרטוני‪.‬כשכל השאר כשלו‪ ,‬יש מקום להשראת קומה ע"יברבריטורטים‪ .‬סטרואידים אינם יעילים בטיפול ב‪ICP -‬‬ ‫גבוה‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫פציעות לעמוד וחוט השדרה (ח"ש)‪:‬‬ ‫מלבד פגיעה בעמש"צ (עמוד שדרה צווארי) סה"כ שיעורי התמותה מפגיעה זו נמוכים אך בעלי השלכות תפקודיות‬ ‫קשות לשארית החיים‪ .‬סה"כ תאונות רכב הן הסיבה השכיחה ביותר לטראומה קהה בעוד שירי מהווה את הסיבה‬ ‫השכיחה לטראומה חודרנית‪ .‬שברים בחוליות שכיחים פי ‪ 84‬מגפיעה בחוט השדרה‪ .‬כשליש מהשברים בעמוד‬ ‫השדרה שגורמים למוות (סה‪:‬כ כ‪ 6%-‬מהפגיעות בעמוד השדרה) נגרמים בגלל פגיעה לעמש"צ‪ .‬הנזק לחוט‬ ‫השדרה יכול להיות בגלל תזוזה חדה של החוט בתוך החלל בו נמצא‪ ,‬כמו כן שברים בחוליות יכולים להצר את‬ ‫החלל ואף לפגוע ישירות בחוט השדרה‪ .‬ייתכן נזק משני לכל אלו בגלל פגיעה בכלי דם שכולל דימום ואיסכמיה‬ ‫וכמובן תיתכן גם בצקת של הרקמה‪ .‬באירוע טראומה קהה ייתכן שבהדמיה לא נמצא שום עדות לנזק לעמוד‬ ‫השדרה אך חוט השדרה נפגע‪ .‬מצב מתסכל שכן הצוות הרפואי לא פועל בהקדם למניעה נזק קשה יותר‪.‬‬ ‫טיפול מיידי‪:‬‬ ‫הדגש הוא על קיבוע הצוואר (ע"י צווארון) וקיבוע לקרש גב‪ .‬כל חולה טראומה קהה או פציעה חודרנית נחשב‬ ‫כפצוע חוט שדרה עד שלא הוכח אחרת‪ .‬יש לזכור שפגיעה בחוט שדרה מעל ‪ C5‬עלולה לגרום לבעיה בנשימה‬ ‫בגלל הפגיעה בעצב הפרני‪ .‬חשוב לזהות בהקדם התפתחות שוק נוירוגני וטיפול בנוזלים ופרסורים‪ .‬אין תמימות‬ ‫דעים בנוגע לצורך בהתחלת טיפול סטרואידלי‪.‬‬ ‫הערכה‪:‬‬ ‫בסקר הראשוני ניתן לעשות הערכה גסה לפגיעה ח"ש לפי תנועת גפיים‪ .‬עיקר הערכה נעשית בסקר השניוני‬ ‫בבדיקה מוטורית לפי קבוצות שרירים בהתאם לעצבוב שלהם ובדיקה סנסורית בהתאם‪.‬אלו מסייעים בקביעת גוה‬ ‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫הפגיעה‪ .‬ניתן להעריך פגיעה גם לפי רגישות מקומית לאורך עמוד השדרה‪ .‬השאיפה היא לשלב נוירולוג בהערכה‬ ‫בהקדם‪ .‬פצועים עם הכרה שמורה‪ ,‬בדיקה נוירולוגית תקינה וללא פציעות מרמזות לפגיעה בח"ש יכולים לעבור‬ ‫למיטה מקרש הגב (המשפט לא ממש ברור בספר)‪ .‬המשך הבירור מצריך ‪( CT‬במיוחד בנוגע לעמש"צ) שאר‬ ‫איזורי ) לכל אורך עמוד השדרה‪.‬בסה"כ ה‪ CT -‬לא נותן תמונה טובה של הרקמות הרכות אך מציג בצורה טובה‬ ‫את המבנים הגרמיים שיכולים לרמוז על פציעה של ח"ש לדוג' בעקבות דיסלוקציה של אחד מגופי החוליות‪ .‬מאחר‬ ‫וברוב מקרי הטראומה הקשים עושים בכל מקרה לחולה ‪CT‬של האגן‪ ,‬בטן וחזה‪ ,‬ניתן להשתמש בצילומים אלו‬ ‫לצורך קבלת תמונה טובה גם על עמוד השדרה‪ .‬במידה ועולה חשד סביר מה‪ CT -‬לפגיעה של ח"ש צריך לשקול‬ ‫‪ MRI‬שמראה רקמות רכות בצורה טובה בהתאם לעד כמה יציב החולה (וכמובן זמינות המכשיר)‪.‬‬ ‫טיפול‪:‬‬ ‫חזרה על עקרונות הקיבוע בקרש גב‪ ,‬שוק נוירוגני שפורטו לעיל‪ .‬בזיהוי פגיעת עמש"צ יש להזעיק נוירוכירורוג או‬ ‫להיערך לקראת העברה מיידית למרכז שיש בו מחלקה כזו (אין לעכב העברה כזו לצורך בדיקות נוספות)‪ .‬לעיתים‬ ‫במקרה של דיסלוקציה של החוליות יש מקום לנסות לעשות רדוקציה שיכולה לשפר את המצב‪.‬‬ ‫בחלק מהמקרים יש מקום להתערבות כירורוגית מוקדמת בעוד שבחלק אחר מספיק קיבוע של עמוד השדרה לדוג'‬ ‫ע"י צווארון לתקופת זמן מסויימת‪ .‬חשוב לנטר את מצבם של חולים אלו‪.‬‬ ‫פציעה באיזור ‪:maxillofacial‬‬ ‫פציעות שכיחות עם שיעור תמותה יחסית נמוך (‪ )3%‬ורובו ככל הנראה נובע מפגיעה מקבילה למוח‪ .‬הדגש הוא‬ ‫שמירה על נתיב אוויר ודימומים‪ .‬לזכור שפגיעה לפנים יכולה לגרום לפגיעה בתפקוד של איברים כמו עין‪ ,‬אוזן‪.‬‬ ‫טיפול מיידי‪:‬‬ ‫פתיחת נתיב אוויר דפנטיבי (בעת הצורך כירורגי)‪ ,‬השתלטות על הדימום‪.‬‬ ‫הערכה‪:‬‬ ‫בגלל שתיתכן פגיעה באיברי הפנים יש להעריך ראיה‪ ,‬תנועת גלגלי העין‪ ,‬אוזניים‪ ,‬אף ועוד‪ CT .‬הינו כלי מצויין‬ ‫להערכת הפגיעה בפנים‪.‬‬ ‫טיפול‪:‬‬ ‫מומלץ להיוועץ ברופא המומחה בכירורגית פנים‪ .‬הדימום לרוב מטופל בהתחלה בלחץ ישיר ובמקרים קשים ניתן‬ ‫ללכת לאנגיוגרפיה עם אמבוליזציה‪ .‬תפירה של לצרציות ופינוי של רקמה נקרוטית‪ .‬לפעמים יש צורך ברדוקציה‬ ‫ורקנוסטרקציה של עצמות הפנים להשגת תוצאות קוסמטיות ותפקודיות מיטביות‪.‬‬

‫פציעות צוואר‪:‬‬ ‫שיעור תמותה יחסית גבוה מפגיעות צוואריות‪ .‬הגורמים השכיחים ביותר לפציעות אלו הן דקירות ויריות‪ .‬הבעיה‬ ‫בפציעות אלו שיש ריכוז של כלי מאוד חשובים ואפילו תיתכן פציעה קהה שבה חגורה מוחצת את הקרוטיד ויכולה‬ ‫לגרום ל‪.CVA-‬‬ ‫טיפול מיידי‪:‬‬ ‫תיתכן פגיעה יריה בנתיב אוויר או כתוצאה מנזק לרקמות סמוכות ודימום לתוך הקנה עצמו או גם המטומות‬ ‫סמוכות שיכולות למעוך את דרכי האוויר העליונות‪ .‬לכן חשוב לפתוח נתיב אוויר‪ .‬במקרה שיש צורך לפתיחת נתיב‬ ‫אוויר כירורגי יש ללכת ישירות על טרכאוסטומיה‪ .‬הטיפול המיידי בדימום מתחיל בלחץ ישיר‪ ,‬מתן אגרסיבי של דם‬ ‫ומוצריו בגלל האובדן המאסיבי וניתוח דפנטיבי בהקדם‪.‬‬ ‫הערכה‪:‬‬ ‫חולים לא יציבים‪ -‬ניתוח מיידי‪ .‬בחולים יציבים עם טראומה חודרת יש הבדל בניהול המקרה לפי האיזורים השונים‬ ‫בצוואר שנפגעו (תמונה ‪ Zone1 .)81-82‬כולל בתוכו את כלי הדם הגדולים‪ ,‬טרכיאה וושט ‪ Zone 2.‬כולל בתוכו את‬ ‫כלי הדם הגדולים למוח ואת הטרכיאה והושט‪ ,‬זהו האיזור הכי נגיש ונוח מבחינה כירורגית‪ Zone 3 .‬מכיל כלי דם‬ ‫עמוקים יותר שקשים לגישה כירורגית‪ .‬בעבר היה נהוג לעשות אקספלורציה לכל פציעה חודרת ב‪ zone 2-‬ובשאר‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫האיזורים בדיקות אבחנתיות קודמות לפעולה כירורוגית‪ .‬היום‪ ,‬הגישה היא שרק חולים עם עדות לפגיעה בכלי דם‬ ‫או בטריכאה וושט צריכים לעבור אקספלורציה ללא קשר למיקום הפציעה בצוואר‪.‬‬ ‫הערכה של כלי הדם בצוואר ניתן לעשות ביעילות ובמהירות ע"י ‪ CT‬אנגיו‪ .‬במקרים של חדירת גוף מתכת יתכן‬ ‫שהתמונה ב‪ CT -‬לא תצא טוב ולכן ניתן לעשות באנגיוגרפיה או דופלר‪ .‬צריך לזכור שגם בטראומה קהה יתכן‬ ‫‪ )BCVI( CVA‬ונוסחו קרטריונים לגבי החולים שדורשים המשך בירור באמצעות ‪CT‬אנגיו‪ :‬המטומה נרחבת בצוואר‪,‬‬ ‫דימום עורקי מהפה‪ ,‬אף או גרון‪ ,‬חסר נוירולוגי מוקדי‪ ,‬שבץ בהדמיה ומספר גורמי סיכום נוספים כמו שברים‬ ‫משמעותיים בפנים‪ GCS>>>0-3‬ספלנקטומי)‪.‬‬ ‫בשלב זה מפורטים בספר העקרונות והגישה של הניתוח (ע"מ ‪ 030‬למתעניינים)‪.‬‬ ‫לאחר כריתת הטחול יש לחסן בפני‪ :‬פניאומוקוק‪ ,‬המופילוס אינפלואנזה‪ ,‬מנינגוקוק‪.‬‬ ‫בחולה מדמם מהטחול ולא יציב בשלב ה‪ damage control-‬הולכים ישר לכריתה של הטחול ולא ‪ packing‬היות‬ ‫והפרוצדורה פשוטה ומהירה לביצוע‪.‬‬ ‫פציעות כבד‪:‬‬ ‫שני בשכיחותו (אחרי הטחול) בפציעות בטן קהות (תמותה כ‪ .)83%-‬ב‪ 33-03%-‬מפציעות חודרניות לבטן יש‬ ‫פגיעה בכבד‪ ,.‬תמותה של כ‪ .24%-‬ניהול המקרה ואמצעי האבחנה מאוד דומים לטחול‪ ,‬בקצרה‪ :‬לא יציב או ‪FAST‬‬ ‫עם נוזל>לפרוטומיה‪ .‬בחולה יציב> ‪ CT‬אם ממצאים דומים בצורתם לממצאים בפציעת טחול‪ .‬טבלה ‪ 81-6‬מתארת‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫דירוג של הפגיעה הכבדית‪.‬‬

‫בדומה לטחול‪ ,‬ברוב החולים בעת הבדיקה הדימום פסק‪ .‬חולים ללא דימום יהיו תחת מעקב צמוד לזיהוי מוקדם‬ ‫של סימני דימום‪ .‬הגורם הכי משמעותי (הרבה יותר מדרגת הנזק לכבד) בקביעה האם החולה יכול להיות בניטור‬ ‫בלבד ללא ניתוח היא האם התמונה הקלינית והמעבדתית מעידה על יציבות המדונימית (ל"ד תקין‪ ,‬ללא‬ ‫טכיקרדיה‪ ,‬ללא חמצת מטובלית‪ ,‬בדיקה פיזיקלית ללא סימני שוק) וכל זאת ללא מתן נוזלים שעלולים למסך‬ ‫דימום פעיל‪* .‬בספר אין התייחסות לאינדיקציות לניתוח לפי דרגות נזק לרקמה ונראה שהכל ענין של האם יש‬ ‫דימום פעיל ומצב החולה‪.‬‬ ‫בניגוד לטחול‪ ,‬פחות ברור מתי יש לבצע את הניתוח כאשר אפילו במקרים של דימום קל‪ ,‬לא הולכים לניתוח‬ ‫ואפשר להתספק במתן דם (בניגוד לטחול שישר הולכים לניתוח)‪ .‬חשוב לשים לב שלפעמים עדות לנוזל בבטן לא‬ ‫בהכרח מגיע מהכבד אלא ייתכן שמדובר במקביל בפרפורציה של איבר חלול‪.‬‬ ‫ב‪ CT -‬עם חומר ניגוד לפעמים ניתן לזהות דם שיוצא לרקמה מכלי דם כבדיים ומקבל צורה ‪ pseudoaneurysm‬של‬ ‫כלי דם כבדיים‪ .‬לא ברור המהלך הטבעי של ‪ pseudoaneurysm‬אך קיים סיכון לדימום (במיוחד במקרים שמדובר‬ ‫בסעיפים של העורק ההפטי)‪ .‬בחולים יציבים עם ‪ pseudoaneurysm‬ניתן לעשות אנגיוגרפיה ואמבוליזיציה של‬ ‫אותם כלי דם‪ ,‬הפעולה חוסכת צורך בניתוח בחולים רבים (אפילו בשלב מתקדם של פגיעה כבדית)‪.‬‬ ‫צריך לעקוב אחר סיבוכים אפשריים (בסיוע ‪ )US ,CT‬ולטפל בהם בכלים העומדים לרשותינו‪ :‬אבסס הפטי>>ניקוז‬ ‫מלעורי תחת ‪ ,CT‬דליפת מרה‪ ,‬המוביליה‪ ,‬דימום חוזר‪ .‬לפעמים לצורך טיפול בסיבוכים (כמו במיימת מרה שעמידה‬ ‫לניקוז מלעורי) יש לעשות לפרסקופיה או לפרוטומיה‪.‬‬ ‫לגבי הניתוח‪ -‬מפורט התהליך בספר‪ .‬הדגש הוא שבניגוד לטחול פה יש לעשות ‪ packing‬דחוס סביב הכבד‬ ‫וכשהדימום מפסיק והחולה מתייצב ניתן לסלק את ‪ .packing‬קרעים קטנים‪ -‬ניתן לתקן‪/‬לתפור‪ .‬בדימום רציני יותר‪,‬‬ ‫בתיאור בקצרה צריך לעשות ‪ Pringle maneuver‬שמאפשר זיהוי מקור הכלים המדממים (וריד פורטלי או עורק‬ ‫הפטי) ובהמשך לתפור את הכלים המדממים‪ .‬יש צורך בהטרית הרקמה הפגועה ויש להכניס נקזים כשיש סיכון‬ ‫סביר לפגיעה במערכת המרה‪.‬‬ ‫בפגיעות ‪ vena cava‬מאחורי הכבד לרוב יש לטפל ב‪ packing‬משמעותי‪ .‬בפציעות כבד יש חשיבות רבה במיוחד ל‪-‬‬ ‫‪ damage control‬משמעותי אך צריך לזכור שבסופו של דבר זה אינו הפתרון הסופי לבעיה של דמם רציני שכן‬ ‫המצב מחייב תיקון ניתוחי‪ .‬מנגד‪ ,‬באדם שאיבד דם רב ונכנס לתוך הטריאדה הקטלנית (היפותרמיה‪ ,‬קואגלופתיה‪,‬‬ ‫אצידוזיס) תיקון ניתוחי לא יעצור התדרדרות החולה עם דימום כבדי מפושט בגלל קואגולופתיה‪.‬‬ ‫פציעות קיבה‪:‬‬ ‫בעיקר פציעה חודרניות‪ ,‬ב‪ 87%-‬מפציעות טראומה חודרניות לבטן (‪ 24%‬תמותה)‪ .‬טראומות קהות לקיבה נדירות‬ ‫(פחות מ‪ 3%-‬מהפגיעות הקהות לאיברים חלולים) ולרוב נובעת מלחץ על הקיבה בתאונות עם אנרגיה גבוה‬ ‫וכתוצאה מכך קרע בדופן הקיבה‪.‬‬ ‫לרוב האבחנה נעשית לאור ממצאים של פריטוניטיס בבדיקה פיזיקלית‪ .‬במיעוט המקרים האבחנה ע"י ‪CT‬או ‪.DPL‬‬ ‫יש פירוט של הטיפול הכירורגי שמבוסס על הטריה ותפירת הקרעים‪ .‬בחלק מהמקרים הקשים יש צורך‬ ‫בגסטרקטומי עם רהקונסטרקציות ‪ Billruth‬או ‪.Roux en-Y‬‬ ‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫פציעות תריסריון(דואדנום)‪:‬‬ ‫סה"כ לא שכיח‪ .‬קורה יותר בפציעות חודרניות לבטן‪ .‬ב‪ 82%-‬ממקרי הפציעה של איבר חלול בטראומה בטנית‬ ‫קהה‪ .‬מאוד קשה לזהות פגיעה קהה בדאודנום‪ .‬בניגוד לקיבה‪ ,‬תיתכן פרפורציה של הדאודנום שלא תגרום‬ ‫לפרירטוניטיס בגלל האיזור הפגוע‪ .‬ולעיתים‪ .‬בגלל בעיית הזיהוי יש עליה בשימוש ב‪ CT-‬עם סף חשד נמוך לצורך‬ ‫ביצוע ניתוח‪ .‬אין קונצנזוס בנוגע לשימוש בחומר ניגוד ב‪ .CT-‬במקרה של המטומות שזוהו בקיר הדואדנום (יכולות‬ ‫לגרום לחסימה במוצא הקיבה) יש לתת מנוחה למעי עם הזנת ‪ TPN‬אם לאחר שבועיים עדים יש חסימה אז יש‬ ‫להתערב ניתוחית‪ .‬במקרה של המטומה בדואדנום שנמצא במקרה בעת ביצוע לפרוטומיה מסיבה אחרת יש‬ ‫להעריך את הסיכוי לפרפורציה ולרוב אינן מצריכות התערבות‪ .‬דיסקציה מלאה של קיר הדאודנום מצריכה ניתוח‬ ‫עם תפירה‪ .‬לעיתים יש צורך בדואדונסוטמי לשמירה בפני זיהומים מהמעי‪.‬‬ ‫פציעות לבלב‪:‬‬ ‫בגלל הסמיכות‪ ,‬פציעות דאודנום לעיתים תכופות מלוות בפציעות של הלבלב‪ .‬סה"כ לא שכיח בכלל בפגיעות קהות‬ ‫בבטן‪ .‬כ‪ 7%-‬פגיעה בטראומות חודרניות של הבטן (תמותה מעל ‪ .)23%‬פגיעות שונות (גם קהות כמו לדוג'‬ ‫מהגה) יכולות לגרום לפגיעה קלה או קרע רציני בלבלב‪ .‬בד"כ ללא ממצאים מחשידים בבדיקת בטן‪ .‬ניתן להיעזר‬ ‫ב‪CT -‬עם חומר ניגוד אך גם הוא בעל רגישות של ‪ ,64-14%‬המשמעות היא ש‪"CT -‬תקין" לא שולל בוודאות‬ ‫מספקת פציעה בלבלב‪ .‬במקרה של טיפול בטראומה בטנית עם חוסר שיפור או הדרדרות במצב החולה ייתכן שב‪-‬‬ ‫‪ CT‬חוזר ניתן יהיה לראות את הנזק (לאחר שעבר זמן והנזק נראה בצורה ברורה יותר ב‪ .)CT-‬בסה"כ למרות‬ ‫שעלית רמות עמליאז לאחר ‪ 3‬שעות מהפציעה רגישה היא כלל אינה ספציפית ולכן אינה מומלצת כרוטינה‬ ‫בתהליך האבחנתי‪ .‬ייתכן שיש ערך אבחנתי ל‪ -MRCP,ERCP-‬במחקר כעת‪.‬‬ ‫הטיפול בפציעות לבלב בעיקרו הינו ניתוחי‪ .‬בספר יש פירוט ארוך של הפרוצדורה‪ .‬חשוב מאוד להתייחס ולמנוע‬ ‫דליפה של הפרשות הלבלב מחוץ ללבלב שכן הן יכולות לגרום לתגובה דלקתית קשה‪ .‬במידה ואין פגיעה‬ ‫ב‪ pancreatic duct‬ניתן להסתפק בניקוז חיצוני‪ .‬באלגוריתם ‪ 81-26‬מתוארת הגישה הכירורגית לפציעת לבלב‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫פציעות המעי הדק‪:‬‬ ‫בסה"כ פגיעה שכיחה בטראומה חודרת עם ‪ 24-64%‬מטראומות חודרניות לבטן לפי מקורות שונים (תמותה‪84-‬‬ ‫‪ .)23%‬סה"כ לא שכיח בגלל טראומה קהה לבטן (מתוארים כל מיני מנגנונים‪ :‬החל ממחיצה בין ההגה לעמוד‬ ‫השדרה‪ ,‬דהקסלרציה ועוד)‪ .‬תיתכן פגיעה במזנטריום שתגרום לפגיעה משנית במעי הדק (איסכמיה)‪ .‬האבחנה‬ ‫דומה לזו שתוארה באיברים חלולים קודמים (כמו קיבה)‪ .‬התיקון הניתוחי יכול לכלול תפירות של קרעים קטנים‬ ‫ועד צורך בכריתות סגמנטים ואנסתמזות (במיוחד במקרים שיש פצי במעל ‪ 34%‬מקוטר חלל המעי)‪ .‬במקרים‬ ‫שמתפתח שוק (אחרי פריטוניטיס קשה לדוג') לעיתים עדיף לכרות את הסגמנט הפצוע ולעשות את האנסטמוזה‬ ‫בניתוח בהמשך לאחר ייצוב החולה‪.‬‬ ‫פציעות המעי הגס‪:‬‬ ‫יותר לאחר פציעות חודרניות‪ ,‬ב‪ 33-04%‬מפציעות חודרניות לבטן (התמותה הכי נמוכה מכל איברי הבטן‬ ‫החלולים)‪ .‬סה"כ לא שכיח כתוצאה מטראומה קהה אך מבין ב‪ 34%-‬ממקרי הפגיעה באיברים החלולים מדובר‬ ‫בפגיעה של הקולון או רקטום‪ .‬צריך לזכור שפגיעה לרקטן יכולה להיות גם מפגיעה באגן ושברים של עצמות האגן‬ ‫שיכולים משנית לפגוע ברקטום‪ .‬האבחנה דומה להעברה שפורטה לעיל (אי יציבות המודינצית>לפרוטומיה‪ ,‬אחרת‬ ‫‪ CT‬וכו)‪ .‬יש לזכור שלא כל הקולון הוא איטרפריטוניאלי ולכן פרפורציה לא תמיד תבוא לידי ביטוי בפריטוניטיס‪.‬‬ ‫דם בבדיקה רקטלית מצריך פרוקטוסיגמואידוסקופ (כמובן שבחולים יציבים)‪ .‬בפגיעה במתחת ל‪ 34%-‬מקוטר חלל‬ ‫המעי ניתן לתפור במספר שכבות‪ ,‬בפגיעה מעל ‪ 34%‬מקוטר חלל המעי הגס יש לכרות ובחלק מהמקרים ניתן‬ ‫לעשות אסנטומוזה ראשונית ללא צורך בניתוח נוסף ליצירת אנסטמוזה‪ .‬במקרה של שוק יש שיעורי דליפה גבוהים‬ ‫מאנסטמוזה ראשונית (לעומת זאת‪ ,‬בחולים יציבים שיעורי הדליפה מאנסטמוזה ראשונית מיידית שווים לאלו של‬ ‫אנסטמוזה מאוחרת יותר)‪ 2 .‬אפשרויות נוספות במקרה של אי יציבות המודינמית‪ .8 :‬רסקציה של המקטע הפגוע‬ ‫וקולוסטומיה ‪ .2‬חיתוך המקטע הפגוע והשארת צינור העיכול ללא המשכיות מעשית ולאחר ייצוב החולה יוצרים‬ ‫קולוסטמיה‪ .‬במקרים של פגיעות נוספות מרובות‪ ,‬זיהוי מאוחר של הפציעה מצב כללי רפואי לא טוב וכדומה יש‬ ‫להעדיף קולוסטומיה בשלב ראשוני על פני השקה ראשונית‪.‬‬ ‫פגיעות קרטליות עם פרופורציה מהוות סיכון לספסיס באגן ולכן יש לטפל כירורגית בהקדם ע"י הוצאת קולוסטום‬ ‫פרוקסימלי יותר וניקוז איזור פרה‪-‬סקראלי (למרות שגם לגבי זה אין קונצנזוס)‪.‬‬ ‫פציעות של כלי הדם הגדולים בבטן‪:‬‬ ‫בסה"כ פציעות שכיחות בטראומה קהה לבטן אך רוב המקרים שדורשים אקספלורציה הינם בגלל טראומה‬ ‫חודרת‪ .‬המטומה ברטרופריוטוניאום יכולה להיות משנית לדימום מכלים באגן ‪ ,‬פירוט לגבי דימום מכלים בטנים‬ ‫קיים בפרק על כירורגיה וסקולרית‪(82-‬כך ממש כתוב בטקסט)‪.‬‬ ‫פגיעות בכלי דם בטניים לרוב יובילו לחוסר יציבות המודינמית ובהתאם לביצוע לפרוטומיה‪ .‬פגיעות‬ ‫ברטרופריטוניאם לרוב מצריכות אקספולרציה ו‪ CT-‬יכול מאוד לסייע בהדגמת מסלול הפגיעה‪ .‬לעיתים בלפרוטומיה‬ ‫ניתן לזהות נזק לכלי דם כתוצאה מטראומה קהה לרטרופריטוניאום‪ .‬בשלב זה יש פירוט קצר לגבי הפעולות‬ ‫שצריך לעשות לפי חלוקה לאיזורים (וכתוב שפירוט מלא בחלק של כירורגיה וסקולרית)‪.‬‬ ‫כאשר מדובר בטראומה קהה לכלי דם רטרופריטוניאליים‪ ,‬בחלק מהמקרים יש צורך בתיקון ניתוחי וחלק אחר יש‬ ‫צורך בטיפול אנדווסקולרי‪ .‬במקרה שמגלים המטומה רטרופריטוניאלית בזמן לפרוטומיה‪ ,‬מיקום ההמטומה מכתיב‬ ‫את המשך הטיפול לפי האיזורים בתמונה ‪ -Zone 1 .81-21‬יכול לערב את כלי הדם הגדולים‪ :‬האורטה כמו‬ ‫האורטה ולכן מצריך אקספלורציה (מלבד במקרה שהממטומה מאחורי הכבד וכנראה מדובר בפגיעה ב‪IVC -‬‬ ‫ומספיק ‪ packing‬טוב)‪ -Zone 2 .‬יש לעשות אקספלורציה רק אם נראה שההמטומה מתרחבת ויש אובדן מתמשך‬ ‫של דם‪ -Zone 3 .‬לרוב מקורו באגן ואינו מצריך לרוב אקספלורציה‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫פציעות גניטואורינריות‪:‬‬ ‫כולל כליות‪ ,‬אורטרים‪ ,‬שלפוחית‪ ,‬שופכה‪ .‬כולפ ממקומים ברטרופריטוניאום‪ .‬תיתכן פציעה כתוצאה מטראומה קהה‬ ‫עם דימום ופיזור שתן‪ .‬פגיעה לשלפוחית שכיחה יותר בשברים לאחר טראומה קהה של האגן‪.‬‬ ‫פירוט נמצא בפרק ‪ 73‬של הספר‪ .‬בקצרה‪:‬‬ ‫במקרה של חשד לפגיעה גניטוראירנרית‪ ,‬יש לעשות בדיקה לדם בשתן (מיקרו‪/‬מקרו)‪ ,‬ולהמשיך עם ‪ CT‬עם חומר‬ ‫ניגוד שהינה בדיקה מצויינת לכליות‪ ,‬אדרנלים ושלפוחית שתן‪ .‬בגברים‪ ,‬נוכחות דם בקצה השופכה‪ ,‬ובדיקה‬ ‫רקטלית אבנורמלית של הפרוסטטה מצביעות על פגיעה בשופכה‪ .‬בשביל לאמת את זה ניתן להשתמש ב‪-‬‬ ‫‪ .retrograde urethrography‬פציעות חודרות לאיברים הנ"ל ניתן לזהות בלפרוטומיה או בהדמיה‪ .‬בלפרוטומיה‬ ‫לאחר טראומה חודרנית לכליה יש לעשות אקספלורציה כדי לוודא שאין דימום‪ ,‬במידה ויש צריך לטפל ולפעמים‬ ‫במקרה של דימום קשה מתמשך יש אף צורך בנפרקטומיה‪ .‬בטראומה קהה לרטרופריטוניאום פגיעה לכליות או‬ ‫אדרנל לרוב מזוהה ע"י הדמיה ולרוב אין צורך בטיפול ניתוחי לצורך כך אלא אם החולה מתדרדר‪.‬‬ ‫*צריך לזכור שהתמותה מפגיעה באיברים חלולים באירועי טראומה קהה הינה גבוהה יחסית בגלל שלרוב מדובר‬ ‫בטראומות באנרגיה גבוהה ולכן מערבות פגיעה באיברים רבים נוספים מעבר לאיברים החלולים‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬

‫פציעות לאגן ולגפיים התחתונות‪:‬‬ ‫כמובן שמתואר בהרחבה בחלק אחר של הספר‪ .‬בקצרה‪:‬‬ ‫פגיעות אורטפדיות הינן פגיעות הטראומה השכיחות ביותר (יותר של גפיים תחתונות)‪ .‬פגיעות אגן ב‪ 6%-‬ממקרי‬ ‫הטראומה עם תמותה יחסית גבוהה (‪ )0%‬לשאר הטראומות האורטופדיות‪.‬‬ ‫שברים פתוחים בסה"כ לא קשה לזהות‪ CT .‬הפך להיות כלי ההדמיה המועדף‪ .‬שברים באגן בהתחלה מוערכים‬ ‫בצילום ולאחר מכן יש לבצע ‪ CT‬לקבלת מידע נוסף ‪ CT .‬נותן תמונה גרמית טובה אך גם של המטומה ודליפה של‬ ‫חומר ניגוד‪ .‬יש לעשות בדיקת גפיים קפדנית בין היתר כדי לשלול ‪.compartment syndrome‬‬ ‫בחולה עם טראומה לאגן צריך לעבור צילום אגן‪ ,‬חשוב לזכור שכל שבר באגן עלול להיות מלווה בדימום‪ .‬בזיהוי‬ ‫דימום והרחבת האגן יש לקשור שמיכה מסביב לירכיים וליצור לחץ על האגן כדי למנוע התרחבות ההמטומה‪.‬‬ ‫לרוב‪ ,‬הפעולה תעזור בדימום ממקור ורידי‪ .‬במקרה של החמרה והמשך הדימום‪ ,‬כנראה שמדובר בדימום עורקי‬ ‫ואם ניתן אז כדאי לעשות אנגיוגרפיה עם אבוליזציה ובמידה ולא ניתן אז בינתיים כדאי לעשות ‪ packing‬טוב‪81-.‬‬ ‫‪ 20‬הינו אלגוריתם לטיפול בדימום אגני מטראומה קהה‪.‬‬

‫סיכום סביסטון ‪ ,91‬פרק ‪ 81‬ע"מ ‪034-074‬‬